לקות קריאה – ליקויי קריאה

 

אחת התופעות היותר עקשניות של לקות קריאה / ליקויי קריאה (דיסלקציה/דיסלקסיה) היא סוג מסויים של חוסר תיאום כללי. זה בולט במיוחד במקרים בהם הילד מסוגל לפענח כהלכה כל אחד מן הסימנים הגרפיים של הכתב, ואפילו לקרוא כהלכה הברות או מילים בודדות . אולם ברגע שהוא נדרש לקרוא "באמת" ז"א כאשר הוא נדרש לקרוא בשטף, מתחיל תהליך של קריסה: הארגון והסדר הריתמי נעלמים לגמרי, הקריאה משנה מרגע לרגע את מידת הדיוק, ושגיאות קריאה אופייניות מסוגים שונים מופיעות. יש הפסקות לא צפויות בכל נקודה, כולל באמצע מילה, וניכר מאמץ עצום של הקורא. דפוס קריאה זה הוא חלק ממעגל קסמים קטן ומרושע: קושי קל בקריאה יוצר תגובת לחץ אצל הילד, תגובת הלחץ מפעילה את דפוס הקריאה ההרגלי המשובש ומונעת את האפשרות להתעשת ולתקן את הטעויות, ואז נוצר עוד ועוד לחץ שמקיים את דפוס הקריאה המשובש. מה שעוד תורם לקיבוע של הדפוס הוא המאמץ המבוזבז שבתהליך הקריאה. המאמץ יוצר התעייפות מהירה, וחוסם את האפשרות שהילד ינסה לארגן ולרסן את הקריאה שלו.

ילדים אלו נקראים לקויי קריאה או בעלי לקות קריאה. חלקם יזכו לשם המצלצל "דיסלקטים" (דיסלקציה/דיסלקסיה).

(שני השמות, לקויי קריאה או דיסלקטים, מעורפלים. אין שום גבול ברור או אפילו הגדרה מוסכמת של שני התארים הללו, מקובל שמצבו של הדיסלקט קשה יותר ממצבו של לקוי הקריאה, אבל זה בעיקר מכיוון שבלטינית הכל נשמע רציני יותר.)

אצל רובם של ילדים אלו, מה שיצר את אופן הקריאה הלקוי היה בעיקר התקבצות אקראית של כמה נסיבות, כמו:

חוסר בשלות של הילד בכניסה לבית הספר, תקופות היעדרות בזמן שבו לומדת הכתה חומר שהוא קריטי לרכישת הקריאה, תקופה של מתח או קושי מיוחד בבית של הילד בזמן בו הוא זקוק לעזרה ועל כל אלו אפשר להוסיף גם מבנה נפשי-רגשי מסויים של חלק מהילדים. למשל ילדים שנכנסים למצב של לחץ קיצוני אם הם חשים שאינם מצליחים מספיק או אינם עומדים בציפיות הסביבה.

או למשל הגישה ושיטות לימוד הקריאה העכשוויות שאינן קובעות עבור הילד דרך וכללים מדויקים לרכישת הקריאה. לדוגמה – לפי הגישה של חלק משיטות הקריאה הגלובליות, אסור לכפות על הילד את אוסף הסימנים והכללים של הקריאה. הילד הוא "חוקר שפה" ועליו לחשוף במחקריו את חוקי הקריאה! ומה אם הילד המבולבל הוא חוקר גרוע? ומה אם תוצאות מחקרו שגויות? מסקנות "מחקריו" הן הפרשנות האישית שלו (של ילד בן 6!) לגבי דרך הקריאה. מהן נגזרות הטכניקות והאסטרטגיות בעזרתן הוא יתמודד כל חייו עם הקריאה. אופן הקריאה שאליו הגיע בכוחות עצמו מתקבע במהירות כדפוס הרגלי וחוסם את אפשרותו של הילד להשתמש בטכניקות בדוקות ולשפר את מיומנות הקריאה שלו

וכמובן שאין לשכוח גם את האפשרות הפשוטה של הוראה גרועה. כשם שחלק משיטות הוראת הקריאה מוכרות בדיעבד כגרועות ומוחלפות באחרות, כך גם חלק מהמורים אינם טובים, קשובים, רגישים או מקצועיים מספיק עבור אותו ילד.

הילד שנכנס לכתה א’ וחווה אחת או יותר מהנסיבות שמניתי, יכול למצוא את עצמו בתוך פרק זמן קצר יחסית במצב שמבחינתו הוא מעורפל ומבהיל. הוא רואה את הילדים שמסביבו לומדים: הם קוראים, כותבים, מתקדמים בדפי החוברות ופועלים באופן יותר ויותר עצמאי. בו בזמן הוא עצמו מתקשה להבין מה מצופה ממנו, וכשהוא מנסה שוב ושוב הוא נכשל שוב ושוב.

וכאן, בצומת קריטית זו, באים לידי ביטוי גורמים רבים ושונים:

ילד שיש בו חוסן בסיסי, ושיודע לבקש עזרה ולקבלה, או שלחילופין יש לו מורה או הורה מהסוג הנכון שתופס מה לא בסדר ויודע גם לכוון את הילד ולתקן את זה, יכול לצלוח תקופה בעייתית זו, לרכוש את הכלים החסרים ולהמשיך הלאה כתלמיד רגיל עם הכתה.

למי שיש פחות מזל, זוהי תחילתה של תקופה ארוכה וקשה. פעמים רבות הילד מתעייף מהניסיונות הכושלים שלו להשתלט על הקריאה, ומפתח התנהגות של הימנעות, שבעזרתה הוא עוקף את התסכול והמצוקה הכרוכים בקריאה:

התנהגות של הימנעות יכולה ללבוש צורות שונות על פי אופיו של הילד:

למשל, הילד המפריען: הוא לא מתקשה לקרוא, מה פתאום? הוא פשוט מתנהג באופן כזה שהוא הופך מילד עם קושי בקריאה לילד עם בעיית התנהגות, וכל התקשורת איתו בבית ספר ובבית מתמקדת בהתנהגותו.

או- "הליצן". גם הוא לא מתקשה בקריאה. אלא שהוא עסוק בהתנהגות שתכליתה הפרעה מעודנת יותר מהטיפוס הקודם. הוא מספר בדיחות, פולט שטויות, וסוחט צחקוקים מהילדים בכיתה. זוהי "משרה מלאה" שאינה מותירה כמעט זמן לעסוק בלימודים.

או-"החולני". הילד שכואבת לו הבטן לעיתים תכופות. שיש לו בחילות, סחרחורות, קשיי נשימה וכיוצא בזה. ילד שנעדר מן הלימודים, ומבלה זמן רב בבית ובדיקות רפואיות. הקושי הלימודי שלו מוסבר יפה ונסלח עקב ההיעדרויות הרבות שלו.

או – "החולמני": הוא פשוט מתנתק. בוהה, חולם ומנותק מהפעילות הכיתתית. בצפיפות העכשווית השוררת בכיתות זו יכולה להיות אסטרטגיה מוצלחת מאוד. בונוס נוסף עבור הילד הוא שהרגישות הרבה לנושא ה"קשב והריכוז" שהפכה למנטרה מסמנת אותו מייד, ומפנה את עיקר תשומת הלב לאבחון וטיפול ב"הפרעת הקשב והריכוז" שלו. וכך מוסטת תשומת הלב מבעייתו העיקרית – הקושי בקריאה.

יש להתנהגות של הימנעות מקריאה אופנים נוספים. אולם תכליתן של התנהגויות אלו היא אחת, והיא מצליחה כמעט תמיד: להרחיק את הילד מההתנסות הכואבת בקריאה!

התוצאה המצטברת של התנהגות כזו היא פגיעה גדלה והולכת בלימודים. הילד שמתקשה בקריאה ימצא את עצמו מתרחק והולך מן הכיתה בתחומים שונים. בדרך כלל נפגעת גם הכתיבה שלו, ופעמים רבות לימודי החשבון שתלויים גם ביכולת הילד לקרוא ולהבין הוראות ייפגעו. גם הדימוי העצמי שלו יתפורר, ועם חלוף הזמן יתקבע מעמדו כ"ילד לקוי למידה" (מנטרה אוטומטית נוספת ואופנתית במיוחד שמצדיקה ומאשרת כמעט כל סוג של קושי לימודי). "ילד לקוי למידה" חי בבועה מיוחדת במסגרת בית הספר. יש לו הקלות ופטורים שניתנים לו כחוק, והעזרה הלימודית שהוא זוכה לה, אם במסגרת בית הספר ואם במסגרת פרטית מתמקדת בניסיון להחזיק אותו קרוב ככל האפשר לחומר הלימוד של כיתתו. מאמצים עצומים של הילד ומורי ההוראה המתקנת מושקעים בעבודה הסיזיפית של מרדף אחרי הכיתה, ופעמים רבות מושקעת גם עבודה קשה ומתסכלת בשיפור "הבנת הנקרא" הפגועה של הילד.

ורק תחום אחד נותר מוזנח: השורש האמיתי של הבעיה כולה, הקריאה! האימון הממוקד והתכליתי שמטרתו להביא את הילד לקריאה שוטפת. הקריאה המיומנת שבעזרתה תיעלם לפתע בעיית "הבנת הנקרא" ביחד עם חלק גדול מהבעיות הלימודיות וההתנהגותיות שמאפיינות את הילד. ילד שקורא כהלכה מחזיק במיומנות שהיא לב ליבה של הלמידה הבית ספרית. זה הכיוון אליו יש להפנות את המאמץ וכשזה מצליח משתנה פעמים רבות התמונה כולה.

 

שלום בן דור

מורה להוראה מתקנת לילדים בעלי לקות קריאה